הספד של ד"ר גיל מיליקובסקי על אמא שלו,רות מיליקובסקי-בן דוד
(ההספד היה אחרי הספדו של השגריר יצחק מאיר)
יצחק מאיר, כמעט רציתי לקרוא לך כבוד הרב, כי ציטטת אימרות מהתנ"ך ומהמסורת
היהודית, זה מאוד נגע ללב ואני נורא נורא מודה לך. בתור חברים ותיקים, אתה ורעייתך
רבקה, קרובים מאוד לאמא ואבא.
אבא רק עכשיו ראה את אמא פעם ראשונה כדי לזהות אותה אחרי למעלה משנתיים שהוא
לא ראה אותה, לאבא כמובן יש כאב לב אדיר. מי שמכיר את אבא יודע שהוא לא מדבר
הרבה, אבל הוא מדבר לעניין. כל מה שאבא אמר כשהוא ראה עכשיו את אמא זה:
.Benjamin d' Israeli ". אבאל'ה זוהי אימרה שלLife is too short to be little"
אבא תמיד אמר לנו שההישג הכי גדול שלו בחיים היה שהוא הצליח לשכנע את אמא
שתתחתן איתו.
יצחק אתה דיברת על זיכרון באופן כללי, אבל במקרה שלי אישית, של אבאל'ה ושל הנכדים,
אמאל'ה תמיד תמשיך לחיות איתנו ובתוכינו לדורות.
הגוף של אמא הולך לעולמו, אבל חוכמת החיים שלה, האהבה שלה האדירה, הטוב לב שלה
והתשוקה שלה לידע בכל תחום לא רק לאומנות גם לרפואה, פוליטיקה והרבה נושאים
אחרים...
אמא תמיד תישאר איתנו, אמא יקרה נורא, היא לימדה אותנו להמשיך בדרכה.
האומץ של אמא והרצון האדיר שלה, הוא מה שגרם לזה שהיא הייתה למעלה מחודשיים,
חודשיים וחצי, בטיפול נמרץ בבלגיה. שום מטופל לא היה כל כך הרבה זמן במחלקה הזאת.
הכוח האדיר שלה כזה ש ,Professor Martine Piccartאחת מהנשים החשובות ביותר
ברפואה תיארה את אמא בתור " ! " ," Force de la natureהעוצמה של הטבע."
איזה גורל, אמא ואבא באו ב - 6591לאותו בית חולים שבו אח שלי נולד ושמה לצערנו הרב
היא הלכה לעולמה.
אמא תמיד אהבה לכבד ולארח עד כדי כך שאפילו בבית חולים אמא רצתה עדיין לתת לנו
תה, קפה או עוגיות.
כפי שאמרת יצחק, הקשר של אמא למדינה היה מעל ומעבר, עד כדי כך שבבית חולים אמא
שרה את התקווה. יום אחד אני נכנס למחלקה ואני שומע שיר שהוא מוכר לי ואני שומע
שאמא שרה: "עוד לא אבדה תקוותינו.."..
האהבה שלה לאבא, למשפחה, לילדים, לנכדים, לבני משפחה ולבני דודים שפה הייתה מעל
ומעבר. כשבאו לבקר אותנו בבלגיה, תמיד אמא ואבא קיבלו את כולם בחום ובזרועות
פתוחות בבית שלהם.
בשנתיים אחרונות שאמא הייתה לבדה עם מטפלות בבלגיה, אמא הייתה חוזרת על זה כמה
וכמה פעמים באנגלית: " ,"I want my husband and my kidsאמא אנחנו שמענו אותך.
אחרי שאבא מנמנם או ישן, מילה ראשונה שאבא אומר כשהוא מתעורר: " רותי ! ".
סיפור אהבה מדהים כמו של אמא ואבא כמו במקור " ,"for better or for worseלטוב ולרע.
מאז שאמא ואבא התחתנו ב - 6591ההתמסרות שלהם אחד לשני רק התחזקה. כדוגמא,
למרות המצב של אמא, אבא בכל תוקף רצה לראות אותה בכל יום בבית חולים.
אמא אף פעם לא האמינה שהיא תחייה מעל ומעבר לגיל של אמא שלה, שנפטרה בסביבות
גיל ה- ,95תודה לאל אמא זכתה להגיע לגיל .18
הסבתא שלנו, יהודית "יטה" בן דוד ז"ל, הייתה ביתו של הסופר פנחס שחנוביץ'.
אמא גם לימדה אותנו דברי חוכמה. כגון: "שהאמת זה השקר הכי טוב".
אמא גם אמרה לנו לעיתים קרובות, שכדי להכיר את האופי האמיתי של בן אדם, צריך כפי
שהחכמים שלנו המליצו, לראות איך הבן אדם מתנהג במצבים הבאים: "כיסו, כוסו וכעסו".
אמא צריכה הייתה להיות איתנו בארץ ב - 61.58.7567למעלה משנתיים.
אני רוצה פה להודות בשם אמא לכל אלה שבאו לקראתה, שבאו היום לקראתנו. כדי לעזור
למצב החמור ביותר שלה מבחינה בריאותית ולעשות כל מאמץ כדי להביא אותה שתהיה
בחזרה עם אבא וששניהם יזכו לחיות ביחד בשנים שנשארו להם:
בראש ובראשונה, אני רוצה לציין את אליה. את משפחה מעל ומעבר, את הראשונה
שהתקשרתי אליה מבלגיה כדי לדעת מה הפתרונות ומיד ארגנת לי שאוכל לדבר עם
המומחה הכי בכיר בארץ בנושא.
מאז שהגענו ארצה, בלעדייך לא היינו יכולים להגיע להישגים שהגענו אליהם. אנחנו אף פעם
לא נוכל להודות לך מספיק.
רוחל'ה ונתיל'ה, עידו ודפנה, דוד שמרון, אלכס ליפסקי, מאיר מינסקי, הרב הראשי של בלגיה
הרב גיגי, יהודית אסרף שפה, שייק'ה, ועוד אחרים שניסו וניסו שוב שהאוול הזה לא יקרה
ולא ימשך.
אבא נתן הוראה ברורה לעו"ד שלו " ! . " Bring my wife backכמו שיצחק אמר, בעוז, חוזק
הוראה חד משמעית.
מאז שחזרנו ארצה, כל יום אבא שאל אותי " מתי אמא באה ? ... מתי אמא באה ? ".
בחודשיים האחרונים אבא שאל אותי בדאגה רבה " מה שלום אמא ? ".
היות שהייתי למעלה מחודשיים בבלגיה, נלחמתי יחד עם צוות הרופאים והאחיות כדי לנסות
לעזור לאמא שנלחמה עד הסוף, אחרת הם לא היו עוזרים לה. עד הרגע האחרון, אמא
הרשימה אותם, בכוח שלה והרצון שלה וכל המכשולים שהיא כבר עברה בעבר, לא קטנים.
מעניין, שמאז שחזרתי מבלגיה, אבא לא שאל אותי אפילו פעם אחת "מה שלום אמא ? ".
חיכיתי בפחד אבל הוא לא שאל אותי. אבא כנראה הרגיש והבין את מה שקרה.
אף פעם לא הרגשתי ולא הבנתי את המשמעות של המילים "כאב לב". בימים האחרונים
המילים האלו כבר לא מילים יותר. לצערי הרב, זו האמת, זה בדיוק הכאב העמוק והאדיר
שאני מרגיש.
אמאל'ה שלי, את תמיד תהיי חיה בליבנו ובמעשינו.
אני מתפלל שאבאל'ה שלנו יזכה לחיות ולהיות נוכח בבר מצווה של הנכד שלו, ,Leonardo
בארץ בשנה הבאה. אם ירצה ה'.
אמן !